החלטה בתיק בפ"ת 2523-04-12

זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על פסילתו של המשיב מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים.

עבירה המיוחסת למשיב הינה עבירה בניגוד לתקנה 47 ד לתקנות התעבורה, קרי עקיפת רכב אחר כאשר הדרך אינה פנויה וגרימת סיכון לנסיעתו של רכב אחר.

חומר הראיות הוגש לעיוני ולמעשה ניתן לומר כי באופן עקרוני ב"כ המשיב איננו טוען כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה, יחד עם זאת מציין ומדגיש כפי שעולה הדבר מחומר הראיות כי הוחל בביצוע העקיפה כדין כאשר סייר האוויר מציין במזכרו כי המשיב יצא לעקיפה ורק כאשר הגיע לאמצע העקיפה מהנתיב הנגדי הגיע רכב נוסף אשר נאלץ לסטות לשול הימני על מנת למנוע מצב של תאונת דרכים, יחד עם זאת הרכב העוקף סיים את העקיפה.

בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי יש בידי המבקש ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למשיב, אם כי יש להביא בחשבון את הנתונים שצויינו על ידי ב"כ המשיב והמצויינים אף בחומר הראיות במזכרו של סייר האוויר, קרי המשיב החל בביצוע העקיפה כדין ורק במהלכה הגיע הרכב ממולו אשר לכאורה נאלץ לסטות לשול הימני.

נסיבות ביצוע העבירה אינן ברורות וכפי שציין ב"כ המשיב בידי המשיב היו שתי אפשרויות, האחת להשלים את העקיפה כפי שאכן נעשה בפועל והשניה לחזור לנתיב נסיעתו בטרם השלים את העקיפה.

עניין זה יתכן כטעון בירור בשלב שמיעתו של התיק העיקרי.

ב"כ המשיב העלה טענה נוספת המתייחסת לעובדה כי רישיון הנהיגה של המשיב הוחזר לו לפני למעלה מחודשיים ועל אף שבקשתה של המבקשת לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים הוגשה בטרם הסתימה תקופת פסילתו המנהלית של המשיב, הרי שעד היום טרם נשמעה הבקשה.

מאז החלה המבקשת בהגשת הבקשות לפסילות עד תום ההליכים ישנו קושי מערכתי באופן המצאתן של הבקשות למשיבים וזימונם לדיון בבקשה.  הבקשות ככלל אינן ממוצאות למשיבים במסירה אישית, אלא נשלחות על ידי המזכירות ועל פי רוב המקרים הבקשות אינן מגיעות ליעדן ובמועד הדיון שנקבע בלחץ זמן בתוך תקופת הפסילה המנהלית, הבקשה איננה נשמעת מחמת העובדה כי לא הומצא כלל למשיב והוא איננו מודע לעצם הגשתה ובוודאי למועד הדיון הקבוע.

בנסיבות אלה נאלץ בית המשפט לדחות את הדיון פעם נוספת ולפעמים בפעם השלישית עד אשר המשיב מגיע לדיון מיוצג על ידי עו"ד או לחילופין לאחר שקיבל את הבקשה לידיו.

במצב דברים זה כאשר המחלוקת בשאלה על מי מוטלת החובה והאחריות להמציא את הבקשה באופן שתגיע לידיו של המשיב, כאשר ברור כי עסקינן בבקשה דחופה בדיוק על מנת להמנע ממצב בו תסתיים פסילתו המנהלית של המשיב ורישיון הנהיגה יוחזר לו, נדחים הדיונים פעם אחר פעם ובמקרים רבים נוצר מצב כפי שנוצר בענייננו, כך שרישיון הנהיגה הוחזר למשיב לפני למעלה מחודשיים.

לגופו של עניין, תנאי נוסף הכרחי הוא מסוכנותו של המשיב, קרי האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב מסוכנותו לו ולייתר משתמשי הדרך. מסוכנות עתידית זו נלמדת בין היתר מעברו התעבורתי של המשיב ומנסיבות ביצוע העבירה.

עיון בגליון ההרשעות של המשיב מעלה כי למשיב רישיון נהיגה משנת 1999 ולחובתו 58 הרשעות קודמות.

ב"כ המשיב מסכים אף הוא כי מדובר בריבוי הרשעות ביחס לוותק הנהיגה, יחד עם זאת אני סבורה כי על אף האמור על בית המשפט לבדוק את אופיין של העבירות ובדרך זו להגיע למסקנה האם בעצם ביצוע העבירה הנוכחית יש משום אירוע חד פעמי או אקראי או לחילופין דרך נהיגה אופיינית לו.

ראשית אין בעברו של המשיב ולו עבירת עקיפה אחת או עבירה דומה. כל העבירות למעט 4 עבירות הינן מסוג ברירת משפט, 12 עבירות הינן עבירות בגין חגורת בטיחות, 7 עבירות הינן עבירות טכניות, 11 עבירות הינן בגין מהירות מעל המותר, כאשר 3 מהן הן עבירות מסוג הזמנה לדין.

אם כן אני סבורה לנוכח בחינת עברו התעבורתי של המשיב ובמיוחד לנוכח העובדה כי אין בעברו עבירה דומה או זהה או עבירות חמורות כגון נהיגה בשכרות או מעורבות או גרימת תאונת דרכים, משום מסוכנות בהמשך נהיגתו.

הבאתי בחשבון גם את נסיבות ביצוע העבירה ואת תיאורו של סייר האוויר את אופן ביצועה, קרי העובדה כי המשיב החל בעקיפה כדין ורק לקראת אמצע מהלך העקיפה הופיע רכב ממולו.

בנסיבות אלה אינני סבורה כי יש מקום להורות על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים מהחזקת רישיון נהיגה.

לסיום, אסופת הפסיקה שהגישה ב"כ המבקשת לעיוני לעניין השיהוי לא בהגשת הבקשה בענייננו אלא במועד שמיעתה, מדברת בעבירות חמורות ביותר אשר קיימת הצדקה לפסילתו עד תום ההליכים של הנהג הנובעת מעצם ביצוע העבירה.

כך למשל דובר בעבירות של נהיגה במהירות של 183 קמ"ש במקום המהירות המותרת של 100 קמ"ש, עבירה של נהיגה ברשלנות ובשכרות תוך גרימת תאונת דרכים, עבירה של הפקרה לאחר פגיעה וגרימת תאונת דרכים בה נגרמו חבלות של ממש, עבירה של גרם מוות ברשלנות בגין תאונת דרכים ועבירת הריגה, פציעה ונהיגה במהירות גבוהה מהמהירות המותרת.